ישנה תופעה ידועה אצל בני זוג, שבבית אנו מרשים לעצמו להתנהג שונה מבחוץ. כלומר, לא פעם אנו רואים את בני זוגנו בסיטואציות שונות, נחמדים, מכילים, מנומסים, ובבית באירועים דומים התגובה תהיה שונה ולפעמים קיצונית בהרבה.
תופעה זו מוכרת וגורמת לא פעם למירמור וצבירת כעסים אצל אחד מבני הזוג. למה אליי את מרשה לעצמך להתנהג כך, ואתמול במשפחה היית חמודה ונינוחה באותה סיטואציה?
או למה אתה צועק עלי בגלל שטות כזו, אתמול שמעתי אותך בטלפון עם המזכירה שלך על פשלה שהיא עשתה, והייתה נחמד ומסביר.
כלומר, בבית אנו מרשים לעצמנו התנהגויות עם פחות מסכות ובקרה, כי "בבית אפשר", "היא תבין אותי", "הוא מכיר אותי, הוא לא מתרגש", ועד תירוצים כאלו, בזמן שמחוץ לבית אנו אחרים.
חשוב לדעת ולהפנים, בני הזוג קולטים, מפנימים ולרוב גם נעלבים. זה מצטבר בבטן, בנשמה ובסוף יוצא במקום, בזמן ובצורה הכי לא נכונים.
מציע לכולנו, במיוחד בבית, שהוא מבצרנו, המקום הבטוח, המוגן, העוטף, להקפיד יותר מבחוץ על דרך ההתנהגות, התגובה בדיבור, בשפת הגוף. כאן בבית עם בני הזוג זה המקום להשקיע, לטפח, לעודד. זה המקום שבכל משברון קטן כגדול, נרצה ונצפה שבני הזוג יבינו ויכילו אותנו. זה לא יקרה, אם לאורך השנים ננהג בחוסר יושר, זלזול ואפליה יחסית להתנהגותנו מחוץ לבית .
תנו יחס של כבוד לבני הזוג, שתפו אותם בלבטים כמו גם בהצלחות. בהצלחה
סיפור מהקליניקה: דוד ומיכל (שמות בדויים) חיים יחד כעשרים שנה. שניהם עובדים במשרות טובות הרבה שנים. זוג מסודר.
כששאלתי את השאלה הקבועה, מדוע אתם כאן? ענתה מיכל " שנינו אנשי קריירה, הילדים גדלו, מחונכים ואנו גאים בהם. יחד עם זאת לא פעם כשיש משהו אם אחד מהם דוד אומר לי, את רואה אם היית יותר בבית, זה לא היה קורה". ויש עוד הערות על חשבוני, ופשוט נמאס לי. לפני שאני עושה צעדים קיצוניים החלטנו לראות אם אפשר לשנות משהו ושמענו עלייך כיועץ זוגי אמין ומקצועי".
דוד מייד ענה: " לא בדיוק כך. היא מגזימה כמו תמיד. אין לה מה ללכת לשום מקום. מותר לי לומר מה שאני רוצה".
לא ארחיב כאן. בסופו של הטיפול הזוגי, הזוג נשאר יחד. לקחו אחריות על מעשיהם ויותר מכך על מוצא פיהם, ומה עושים כשזה מרגיז.
אשמח לענות על כל שאלה
