בפרק א', למדנו איך לחיות יחד. בפרק ב', אנחנו צריכים ללמוד איך לשחרר את מה שהיה כדי לתת מקום למה שיש. משהו חדש. זוגות רבים בפרק ב' חווים "הלם תרבות רגשי": פתאום, ויכוח פעוט על סידור הבית או איחור קל, מצית אש שמרגישה כמו שריפת ענק. לזה אני קורא "שפת ה-ב". למדנו זאת על בשרנו, אשתי ואני. והבנו שזו שפה שונה לחלוטים מפרק א, גם כשעברו מעל 30 שנה של יחד אנחנו עדיין רואים שיש "שפה" שלנו בתור זוג עם הילדים שלה, שלי ושלנו.
זה קורה כי אנחנו לא מגיעים לבד לקשר – אנחנו מגיעים עם "תיק" מהעבר שמלא בזיכרונות טובים אבל גם זכרונות מורכבים. כשהבן זוג הנוכחי עושה טעות קטנה, אנחנו לא תמיד מגיבים אליו, אלא למי שפגע בנו בעבר. למה, כי אנחנו לא תמיד שולטים בתת-מודע שקופץ מייד. כמו שאמר לי לקוח וותיק וחמוד, "לקח לי זמן להבין שאני באטרף בגלל גרושתי, ושאיילת, (שם בדוי) נכנסה "לשדה מוקשים ללא ידיעה.."
הסוד להחזרת השקט הוא זיהוי ה"טריגרים": להבין שהתגובה העוצמתית היא לא למצב, אלא לזיכרון. ברגע שמבינים את זה, אפשר להתחיל לבנות אמון אמיתי, נקי ממשקעי העבר.
