"אם היינו הולכים לטיפול כשהצעתי, לא היינו מגיעים למשבר הזה"
משפט דומה אני שומע לא פעם מלקוחות, ושואל מה הכוונה.
בדרך כלל כמו בכל זוגיות, יש ויכוחים בשוטף ובפרק-ב יש הרבה מאוד ויכוחים סביב הילדים, במיוחד שיש לשני בני הזוג ילדים מפרק-.א.
מה שקורה בדרך כלל לאחר שהקמנו זוגיות שנייה ועברנו לגור יחד, מתחילים מתחים סביב ביקורי הילדים, (בדרך כלל ילדי בן הזוג), בין בת הזוג לילדים, בין הילדים עצמם, וכמובן שלא פעם ילדי בת הזוג מול בן הזוג החדש של אמא ובסוף שני בני הזוג אחד מול השני.
מניסיון אישי וכמובן מקצועי, זה סוג של "כדור שלג", שאם לא עוצרים אותו בזמן, מגיעים לשלב של פרידה. אחד מבני הזוג אינו עומד יותר בקונפליקט זוגיות – ילדים ומחליט לפרוש.
וכאן נכנס המשפט, "… אם היינו הולכים לטיפול כשהצעתי .."
בשלב הזה, בדרך כלל מגיעים אלי או לקולגות. שלי, בניסיון אחרון למנוע פרידה. כאן בדרך כלל אני פוגש צד אחד שמוכן לעשות הכל כדי לא להיפרד, וצד שני, שמוכן להקשיב, לתמוך, אך די מהוסס, פגוע וקטן אמונה. לפחות בשלב הראשון.
כמי שחי בזוגיות שנייה כ-30 שנה עם הילדים, שלי, שלה ושלנו, יכול לומר שנושא הילדים תמיד נוכח במשפחה. יחד עם זאת, בהחלט אפשר להגיע לפשרות ולמצוא דרכים איך כולם מסתדרים פחות או יותר עם כולם.
הניסיון שלי באמת מראה, כי זוגות בכלל, וזוגות פרק-ב עם ילדים בפרט, שפונים להדרכה זוגית/משפחתית בשלבים ראשונים של ויכוחים, ועדיין לא מעלים רעיון של פרידה אפשרית, אלו זוגות שמצליחים להתגבר ולבנות משפחה מתפקדת לאורך שנים.
