אם יש נושא שמעסיק אותי הרבה הוא המעבר של הילדים בין הבתים. הבתים של ההורים שלהם. כדי שתבינו את הנושא לעומקו אסביר על עצמי. בשלב מסויים לאחר שהתגרשנו, גרושתי עברה לגור באילת עם הבנים. המעבר שלהם בטיסה כל שבועים מעיר לקיבוץ שהיה אז מאוד שיתופי. מאווירה של עיר, לאווירת קיבוץ. מאוכל של אמא, אז, לפחות אוכל של קיבוץ. ועוד ועוד שינויים ודברים. שם למדתי מה זה מעבר בין בתים. נכון, לא כולם זה כך, ממש לא וטוב שכך, יחד עם זאת, חשוב להבין שהילדים עוברים בכל מעבר, גם אם זו משמורת משותפת ששניכם גרים באותו בניין, חוויה וצריכים להתסתגל. זה לא אותו החדר, ריח, הרגלים קבועים שיש לילד שלא עובר בין אב לאם והפוך.
לאחר הגרושים אנחנו מתמקמים מחדש, כל אחד מאתנו בבית אחר. עם הזמן כנראה מצאנו בני זוג חדשים ואנו מקימים זוגיות שנייה. הילדים, נודדים בין שני הבתים. אנחנו מאוד דואגים להם, אך האם אנחנו מבינים מה עובר עליהם?. האם אצל האב יש לכל אחד מהם פינה משלו?, ציוד משלו, כדי שלא יגיע עם תרמיל. לכל ילד, לא משנה הגיל, יש זמן מעבר וזמן הסתגלות. תנו להם את הזמן והמרחב. אל תלחצו. אני יושב הרבה מאוד עם זוגות פרק-ב בנושא זה, כי זה מורכב מצד אחד, ומאוד מאוד רגיש מצד שני.
אל תשתמשו בילדים כ"מרגלים" – מה חדש אצל אמא?, מה קורה עם אבא?. תחקיר צבאי מלא. מה עשיתם אצל אבא, או איך מתנהג בן הזוג של אמא.
הילדים לומדים להיות אומני המעברים, ומה לומר ולא לומר. אל תכבידו עליהם.
מי שאינו מבין על מה אני מדבר, יחשוב איך כל אחד מאתנו המבוגרים, מתארגן כל בקר ביציאה לעבודה, ואיך אנו סורקים את הפינה שלנו או המשרד בעבודה כשאנו מגיעים. מי היה שם?, נגעו לי במשהו?. כך הילדים. כל פעם צריכים לארגן עצמם לשינוי – למעבר.
במידה ויש שאלות – מוזמנים ליצור קשר להתייעצות קצרה.
* זהו סרטון מני רבים המרכיבים "מוצר דיגיטלי", המורכב מעשרות סרטונים קצרים הנותן כללי זהב בזוגיות שנייה עם ילדים
