מה קרה לנו? – זו השאלה הכי נפוצה ששומע במהלך פגישות עם זוגות. שאלה ברורה, טבעית ובד"כ מלאת כאב.
אז בואו נצא למסע קצר וננסה להבין מה קרה לנו. הכרנו כשהיינו צעירים, משוחררים כמעט מכל אחריות, בילינו ונהינו מהחיים. ערב אחד, ואולי יום, הכרנו אחד את השני ונדלק הניצוץ. האהבה פרחה והחיים נראו אופטימיים מתמיד. מוכר נכון?. מותר להיזכר ולהתענג על התקופה והימים, זו משמעות המילה אהבה. הכל זורם, עובד, לאחד אכפת מהשני, עושים הרבה אחד למען השני, ופתאום מחליטים למסד הקשר. קפצנו מדרגה.
החתונה הייתה מרטיטה, נראינו זוהרים, בטוחים ויותר מכל אוהבים. התוכניות ברורות, סיום לימודים, ו/או המשך עבודה, פיתוח הקריירה וכמובן בשלב מסויים ילדים. אז מה לא טוב, מה קרה לנו?. זהו – שקרה. החיים התקדמו, כל אחד מאתנו נצמד לעולמו, בד"כ עולמות תוכן שונים, נכון הגיעו הילדים, שמחה גדולה, יש דור המשך, הם חמודים, חכמים, אבל רגע, מה קרה לנו?, כבר אי אפשר בספונטניות לצאת לחופשה קצרה, שלא לדבר ללכת לבר לכוס בירה, תמיד מישהו צריך לוותר. הלילות נהיו קצרים, סדר היום השתנה, ככל שהילדים גדלים, מגיעות עוד חובות, דרישות, רגע, מה אתנו?
ברוב המקרים החיים מושכים קדימה ורובנו לא עוצרים רגע, ושואלים – מה קרה לנו?. זה המקום לעצור!!, להבין שאנו כבר לא צעירים ומשוחררים, יש חובות מסביב, אישה/בעל, ילדים, קריירה, ועוד לא דיברנו על חברים, משפחה קרובה, רחוקה, חגים, בקיצור בלאגן. האמת, שאם היינו קולטים את כל השינוי והלחץ בזמן, סביר להניח שהיינו מבינים שאנו משתנים וכמונו בני הזוג, ולכן צריך כל הזמן לעשות התאמות, להבין שהיחד הוא העיקר, שביחד ובתמיכה ניתן לאפשר לכל אחד מאתנו להתפתח, לקחת פסק זמן, לאהוב, וגם להיות לבד ללא הילדים.
לצערי, יכול לומר מניסיוני ומניסיון הרבה זוגות, בד"כ זה לא קורה. החיים המודרניים הם סיר לחץ אחד גדול, וכשאתה לחוץ, אתה בד"כ לא חושב קדימה, אלא רק פותר בעיות, וחולם על שקט. זה מה שקורה לנו. ההמלצה שלי – עצרו – הסתכלו מסביב לכם, על בן או בת הזוג, הם אלו שאתם התבגרתם, חוויתם חוויות, כל אחד מכם תמך ואהב את השני כדי שרק יהיה לו טוב. אין סיבה שזה ישתנה. נכון, "הדשא של השכן ירוק יותר", תמיד אצל החברים נראה שיותר טוב, לזה יש יותר כסף, וההיא הצליחה לחזור לג'ינס מכיתה י"ב. זה לא העיקר. החשוב זה הבית, הילדים, אתם יחד, שבתמיכה נכונה ואהבה יכולים ליהנות, לחזור לאהוב, לשנות ולהשתנות עם הזמן. נחמד להיזכר איך היה, אבל זה היה, זה הביא אותנו עד כאן. עכשיו צריך להמשיך. זכרו, תמיד, קל לשבור עפרון אחד מאשר שניים או שלושה ויותר. כלומר, למשפחה יש כח, כשאנו מתחילים להתרחק, אנו שבירים יותר, חשופים לפיתויים, קשה לנו להתקדם, למרות שלפעמים נראה ש"אם הייתי לבד" ….
אז מה קרה לנו?, התבגרנו, עלינו קצת במשקל, יש ילדים, יש יותר אחריות בעבודה, פחות זמן פנוי, ובכל זאת ברגע שניקח פסק זמן, ויחד כזוג נתאם ונתאים עצמנו למציאות, נבין שטוב לנו מאוד. יחד אנו משפחה, יש לנו עבר ועתיד משותפים, וכמשפחה מתואמת יכולים להשיג הרבה יותר בחיינו. – בהצלחה.
