"נעשה יחד ילד, זה מה שאני רוצה", כך אמרה נורית (שם בדוי), לדרור (שם בדוי), לאחר שנה של הכרות וחשיבה לעבור לגור יחד.
לאור זאת קיבלתי שיחת טלפון מנורית, והיא שואלת אם אני יכול לייעץ להם. ביקשתי עוד פרטים, ולאחר מכן נפגשנו ואפרט.
נורית ודרור זוג בגיל העשרים המאוחרים, גרושים עם ילדים, לדרור 2 בנים ולנורית בן ובת.הם גרים בשתי ערים שונות, ונפגשו במקרה, והאהבה מייד פרחה. לאחר מספר חודשים, כשהם יודעים שמצאו זה את זו וזו אהבה שונה וטובה מהזוגיות הקודמת התחילו לדבר מה עושים.
באחת השיחות שלהם, נורית הבינה לתחושתה, כי זו אהבת חייה, היה לה ברור שהיא רוצה ילד או ילדים משותפים. "ברגע שאמרתי את זה, דרור התכווץ", כך תיארה נורית. דרור השפיל מבט ולא הגיב.
הנושא כאן הוא לא נורית ודרור, אלא דילמה אמיתית בהם נתקלים זוגות פרק- ב, הצעירים מבינהם היכולים ורוצים להביא יחד ילדים. לרוב הנשים כסימן לאהבה והידיעה שזה זה, רוצות ילד משותף, סוג של, הערכה לעוצמת הקשר, ואולי אף ניתן לומר, ביטוי לעוצמת האהבה. הגברים, לפעמים, יש לומר, האהבה טובה להם, הם מאושרים עד הגג, ורק רוצים לשמר את המצב, ולכן כניסת תינוק והעיסוק וגזילת הזמן של האישה לצורך גידול ילד נוסף, בשבילם זו דילמה. לפעמים זוגות באמת נפרדים על רקע הסוגיה הזו.
נורית ודרור עובדים איתי, והסתבר בשיחה אישית עם דרור, כי חלק מהרתיעה שלו לעוד ילדים קשורה אליו אישית, ולצורה בה גידלו הוא ואשתו לשעבר את הילדים, וגם לילדים עצמם. מבחינת נורית זה היה תנאי להמשך הקשר, וכרגע הם יחד, עברו לגור יחד, וכנראה בסוף יהיה להם לפחות ילד אחד משותף.
כאשר אנו מוצאים אהבה שנייה, ואנו בטוחים שהכיוון הוא להיות יחד, ההצעה שלי, "שימו הכל על השולחן". מה התוכניות האישיות שלכם, בעבודה, כן או לא ילדים משותפים, היכן גרים, מה המצב הכלכלי האמיתי של כל אחד מכם, איך אתם רואים את המשפחה המאוחדת בעתיד, אני קורא לזה, "חזון משפחתי".
חייב לומר שזה לא כזה פשוט, ובדרך כלל שיחה אחת לא מספיקה. זה באמת לשפוך הכל, חלומות, תסכולים, כאבים ורגשות. כל אחת ואחד מכם חייב וזכאי לדעת באמת עם מי הוא הולך לחלוק את חייו.
היינו כבר בנשואים מאהבה, היה כייף, היינו בעננים, התרגשנו, אהבנו, הבאנו יחד ילדים ו….. הכל נישבר.
כדי לא להגיע לזה שוב, ממליץ לייצר תהליך ארוך, ברור היכן אתם היום, מה כל אחד מכם רואה ביחד ובאהבה המשותפת. מה המשמעויות של זה . אני יודע שזה נשמע טכני, אך יש כאן המון המון רגשות, כאבים ועוד ציפיות לטוב, ליחד, לאהבה.
חייב להודות, כי לי באופן אישי התהליך הזה שעברנו בתחילת הדרך המשותפת היה מורכב, לא ברור כמו היום, ולשמחתי צלחנו אותו בשלום ואנו כבר 28 שנה יחד עם הילדים שלי, שלה ושלנו.
אנו עד היום עורכים שיחות נפש, מה קורה, לאן ממשיכים, מה עם הילדים. זו באמת אהבה, וכדי לשמר ולעדכן אותה, צריך לדבר, לומר הכל, להתווכח, ולהתפשר. על כל אחד ואחת לא לוותר על חלומות, לא לבטל את עצמכם, זו לא מטרת הזוגיות השנייה. מטרתה ללמוד מהעבר ולבנות את העתיד בהווה.
מאחל לכם בהצלחה ענקית, ומי שרוצה להתייעץ במייל או בטלפון, מוזמן.
