הילד הזה הוא אני, במקרה הטוב אנו מזהים בילד האנרגטי מאוד שלנו את עצמנו כשהיינו קטנים, ובמקרה הפחות טוב, אנו כועסים על הילד שהוא היפר, שהוא לא ממושמע, שהוא…..
כמעט בכל משפחה בישראל יש היום ילד אחד לפחות ברמות של היפריות כזו או אחרת. אחד הדברים שאני פוגש עם זוגות שעובד אתם, שבחלק מהמקרים חלק מ"התירוצים" הוא הילד.
"הוא דורש הרבה תשומת לב", "אנחנו רבים בגללו כל הזמן", משפטים כאלו ודומים חוזרים על עצמם לא מעט. ברשותכם, בואו נעשה הפרדה ונחשוב פשוט, עם כמה שפחות אמוציות. הילד היפר כזה או אחר ודורש תשומת לב – זה נכון. עם זאת קיבלנו גם מתנה. ילד שכזה, חיי את החיים, הוא זז, רואה, שואל, דורש מאתנו להיכנס לאנרגיות שלא תמיד מתאים לנו, ועם זאת הן אנרגיות טובות. אין סיכוי שבחיי השגרה והלחץ היינו חושבים, רואים, זזים כמו שהילד רוצה. חשוב עם זאת לראות היכן מנתבים האנרגיה הזו לכיוון נכון, ולאפשר לילד למצוא מקומות לפי תחום העניין בהם הוא יכול להרגיש חופשי ומשוחרר. ילדים עם הרבה מרץ, נקרא לזה כך.חשוב שינתבו את המרץ לתחומי עניין שלהם, שיוציאו שם את האנרגיות והסקרנות.
לנו כהורים, חשוב לעשות "חלוקת עבודה". כלומר בהתאם למשימות הבית והקריירה לראות איך חולקים את היכולת לתת לילד תשומת לב, ושלא הכל ייפול עלייך או עלייך, כי אתם תשחקו, ואח"כ תאשימו את הילד בכך שאתם עייפים, שחוקים ולא מתראים. זה ממש לא שם. ככל שתדברו, תשתפו במה אתם רואים, חושבים לגבי התנהגות הילד, תוכלו לחלק את האחריות נכון בהתאם ליכולת של כל אחד מכם. אני פוגש זוגות שלאחר שמצאו את שביל הזהב עם הילד המיוחד שלהם, דווקא סביבו הם מוצאים עוד מכנה משותף, ועוד סיבות להיות יחד, לתמוך וגם לבלות. הוא מוציא אותם מאזורי נוחות ומראה להם שיש עוד חיים.
"הילד הזה הוא אני", בכל ילד מיוחד שכזה יש אותך. מצאו עצמכם בו ויהיה לכם קל יותר להתחבר אליו ממקום של צמיחה וגדילה, ולא ממקום של ביקורת ועייפות. בהצלחה.
