מי מאתנו שחווה גירושים עם ילדים, המאמר הזה מכוון אליו. כאשר נפרדים, מעבר למשבר האישי שלנו, ישנם ילדים שלכאורה הם פאסיביים בתהליך, אך רק לכאורה. הילדים חווים את כאב המשבר הרבה לפני שאנו חושבים לעדכן אותם, ולא משנה מה גילם. לאחר הפרידה הם בד"כ חיים עם האם ומבקרים את האב.
הפעם מבקש להקדיש המאמר לאותם ילדים. כל משפחה לפי הסכמי הראייה שלה. בד"כ החיים חזקים יותר, ועם השנים מקומות מגורים, או תנאים אחרים משתנים, ולפעמים גם הסדרי הראייה. מה שלא משתנה לעולם!!, זה הילדים. הם אלו שצריכים עם ניסיונם המועט בחיים, לתמרן בין הפחדים, חששות, תקוות שלהם, לבין הרגשות ומציאות של הוריהם.
הילדים שלנו, ילדי פרק-ב, במהלך חייהם עוברים מבית לבית, ממשפחה למשפחה, מריחות לריחות, ממשמעת למשמעת, וכן הלאה. עצרו רגע!!!….. חשבתם פעם באמת מה הילדים שלכם עוברים בכל מעבר כזה?, האם אתם מאפשרים להם תקופת הסתגלות מרגע שהגיעו, האם אתם ערים להתלבטויות שלהם לפני ואחרי שהם עוזבים אתכם?
חשוב מאוד לדבר עם הילדים מה יותר, להבין מה הם חושבים, אלו "סרטים" הם מריצים להם בראש. הכי חשוב, אבל הכי חשוב, נתקו את האמוציות שלכם מה"אקסים", וממש על תערבו אותם בזמני איכות שלכם עם הילדים. המעבר וההתייצבות כל פעם במשפחה אחרת, ובד"כ עם הזמן, יש עוד ילדים, ועוד משפחה, היא מורכבת מאוד. אנחנו לא בטוח יודעים איך לנהוג, אז שהם ידעו?
אפשרו לילדים לעבור בבטחה. תנו להם זמן הסתגלות, שאלו שאלות פתוחות: מה נשמע?, משהו מפריע לך?, מה היית רוצה לעשות?, יש משהו שרוצה לשתף אותי?. השתדלו שבכל בית יהיו להם הדברים שלהם, במיוחד בבית האב, פינה משלהם, בגדים, שלא יצטרכו להיסחב עם תרמיל מעבר לתיק בית-הספר. פינה קבועה עם דברים שלהם, מקל על המעבר, על הכניסה לבית אחר. בדומה בבית האם, אפשרו להם ללכת לפינה שלהם, להרגיש שוב בבית.
המעבר הוא רגיש מאוד, הוא מיוחד מאוד לכל ילד, לפי אופיו, וכאן נכנסים אנחנו – ההורים. גם לנו המעבר, הפרידה קשה, נסו לא ל"הפיל" זאת על הילדים. מצאו לכם את הדרך לפני הגעתם ובמיוחד בזמן הפרידה ואח"כ, לפרוק התסכול, הגעגוע, הכאב בלב, ללא חשיפה לילדים. תאמו עם בני הזוג החדשים, שיאפשרו לכם קצת להיות עם עצמכם, זו לא בושה, זה טבעי.
לסיכום מבקש לומר, זכרו הילדים שלנו עוברים טלטלות רגשיות ומתמודדים במצבים מורכבים, שאינם נלמדים בשום גן או ביה"ס. אפשרו לעבור מבית לבית בבטחה, תנו להם זמן הסתגלות. היו רגישים למצבי הרוח שלהם, לשאלות או תשובות שאתם שומעים מהם. אפשרו להם פינה אישית עם ביגוד וחפצים שלהם, ולכם ההורים, אפשרו לעצמכם להתכונן לבואם, וגם זמן לעכל הפרידה. (זה לא עובר עם השנים). בהצלחה
